סגסוגת טיטניום ידועה כ"מתכת החלל" או "מתכת האוקיינוס" מכיוון שהיא משלבת את חוזק הפלדה עם הקלות של האלומיניום ומתפקדת היטב בסביבות קורוזיה קיצוניות ובטמפרטורות גבוהות. עם זאת, ביצועים מצוינים אלה מציבים גם אתגרי עיבוד משמעותיים.סגסוגת טיטניום היא מטבעה "עקשנית": יש לה עמידות גבוהה לדפורמציה, כמו "אבן עקשנית" קשה; יש לו מוליכות תרמית ירודה, וחום קל לאיסוף מקומי, מה שמוביל להתחממות יתר; הוא פעיל במיוחד בטמפרטורות גבוהות ומגיב עם חמצן, חנקן וכו' באוויר כמו זאב רעב, ויוצר שכבת משטח שבירה וקשה. לכן, איננו יכולים להתייחס אליו כמו פלדה רגילה מזויפת. פרזול, טכנולוגיה עתיקה וחכמה, אינו עיצוב פשוט לסגסוגות טיטניום, אלא יותר כמו תהליך "אילוף" מתוכנן בקפידה. מטרת הליבה שלו היא לשבור את מבנה היציקה המקורי הגס שלו באמצעות טמפרטורה ולחץ גבוהים, ולהפוך את המבנה הפנימי שלו לגרגרים אחידים, צפופים ועדינים, כדי לעורר באופן מלא את הפוטנציאל של סגסוגת טיטניום - חוזק גבוה, קשיחות גבוהה, עמידות בפני עייפות - לעורר לחלוטין.
חישול סגסוגת טיטניום אינה מסוגלת בשום פנים ואופן לכוח גס, זה מתחיל בהכנה קפדנית ובניבוי מדויק. ראשית, חימום הוא שלב קריטי. לסגסוגות טיטניום יש חלון טמפרטורת חישול צר מאוד, בדרך כלל בין 850 מעלות ל-950 מעלות (עבור דרגות שונות). אם הטמפרטורה נמוכה מדי, החומר קשה לעיוות וקל לפיצוח; אם הטמפרטורה גבוהה מדי, הגרגרים יגדלו במהירות או אפילו יימסו חם מדי, וכתוצאה מכך גריטת המוצר. טווח טמפרטורות זה נשלט בקפדנות וחייב להיות "בדיוק נכון". תהליך החימום מתבצע לרוב בתנור חשמלי או גז, בו על האווירה להישאר ניטרלית או מחומצנת מעט, ולעיתים אף נדרשת הגנת ארגון על מנת למזער את שאיפת הגזים המזיקים. בנוסף, הכנת משטח הבילט לפני הזיוף היא קריטית, שכן כל סדקים או פגמים קלים יכולים להיות מוגדלים לאחר הזיוף, מה שמחייב ניקוי זהיר. ניתן לומר שלפני שסגסוגת הטיטניום נשלחה לפטיש המחושל, מהנדסים כבר תכננו עבורה את כל נתיב ה"טרנספורמציה" באמצעות חישובים תרמודינמיים ותכנון תהליכים.
כאשר מוציאים את הבילט מסגסוגת טיטניום שחומם לחום, מתחיל "עיבוד חם" במירוץ נגד הזמן. תהליך החישול מתחלק בדרך כלל למספר שריפות (כלומר, מחזורי חימום-חישול-). הראשון הוא "בלימה", כלומר שימוש בלחץ עצום כדי לשבור מראש את מבנה התבואה הרופף והגס במטיל. אחריו מופיע "חישול רב-כיווני", שהוא המהות של חישול טיטניום. האומן או המניפולטור צריך לשנות כל הזמן את כיוון הכוח על הבילט ולהרגיז שוב ושוב ולהאריך. תהליך זה הוא כמו לישה, באמצעות דפורמציה פלסטית{10}}רב כיוונית, הגרגרים הפנימיים נשברים במלואם, מעוותים ומאורגנים מחדש, וכתוצאה מכך נוצר מבנה גבישי איזואקסיאלי עדין ואחיד. זה לא רק משפר משמעותית את אחידות החומר, אלא גם משפר מאוד את התכונות המכניות המקיפות שלו. במהלך כל תהליך העיוות, כמות העיוות, קצב העיוות וטמפרטורת החישול הסופית נשלטים בקפדנות רבה. טמפרטורת החישול הסופית לא צריכה להיות נמוכה מדי, אחרת זה יוביל להתקשות עבודה או אפילו פיצוח. פרזול מודרני משתמש בעיקר במכבשים הידראוליים או במכבשי פרזול מהיר, שיכולים לספק לחץ חלק ועצום להשגת עיצוב "עדין ומוצק" של סגסוגות טיטניום.
על פי הצורה והדרישות של המוצר הסופי, פרזול סגסוגת טיטניום מתחלק בעיקר לשני נתיבים: פרזול חופשי וחישול מת. פרזול חופשי, כפי ששמו מרמז, הוא יצירה פלסטית של בילטים באופן מקומי או כשלם על ידי כלים פשוטים (כגון סדנים שטוחים, סדנים פרופילים). הוא גמיש ביותר ומתאים לייצור פרזול גדול ופשוט יחסית, כגון דיסקים ופירים למנועי אוויר, או לבתים עמידים ללחץ ימיים-. פרזול חופשי מספק ביטחון טוב יותר לאיכות העמוקה של פרזול, אך בעל דיוק ממדי ומורכבות צורה מוגבלת. חישול מת כרוך בהכנסת הבילט המחומם לתוך-חלל תבנית מדויקת מראש ומילויו בלחץ כדי למלא את חלל התבנית. שיטה זו יכולה ליצור חלקים בעלי צורות מורכבות וממדים מדויקים בו-זמנית, כגון ציוד נחיתה של מטוסים, להבים וכו'. לפריצת המות יש קצבת עיבוד קטנה וניצול חומרים גבוה, אך עלות התבנית גבוהה, והדרישות לפרמטרים של תהליך הפרזול תובעניות יותר. הנתיב לבחור הוא אומנות הפשרות-בין ביצועי המוצר, עלויות הייצור ומחזורי הייצור.
סוף הזיוף אינו סוף התהליך כולו. לחלקי טיטניום שזה עתה חושלו יש מתחים שיוריים עצומים ומבנה לא אחיד בפנים, אשר חייב לעבור "טיפול בחום" כדי לייצב ולייעל. באמצעות תהליכים שונים כמו חישול והתיישנות התמיסה, ניתן להתאים את מבנה המיקרו שלו, לבטל מתחים פנימיים ולהגיע לביצועי החומר במצב אופטימלי ויציב. לאחר סדרה זו של "מבחני "מזה" ו"אש", סגסוגות טיטניום סוף סוף נולדו מחדש כחומרים-יוקרתיים שיכולים לעמוד ב-10,000 מטרים של לחץ ים עמוק-, להתנגד לזרמי אוויר בטמפרטורה- גבוהה במהלך טיסה על-קולית, או לשרת בבטחה בגוף האדם במשך עשרות שנים. במבט קדימה, טכנולוגיית פרזול סגסוגת טיטניום מתפתחת לכיוון של דיוק ואינטליגנציה גדולים יותר. פרזול איזותרמי, כמעט{10}}יצירת רשת וטכנולוגיות אחרות יכולות לייצר צורות מורכבות ביותר כמעט ללא עיבוד עוקב בטמפרטורה קבועה יותר ועמידות נמוכה יותר לדפורמציה. במקביל, נעשה שימוש נרחב בטכנולוגיית הדמיית מחשב כדי לחזות את זרימת המתכת, שינויי טמפרטורה והתפתחות רקמות במהלך תהליך החישול, כך שמסע ה"אילוף" הזה נמצא בדרך הנכונה מההתחלה. ניתן לומר שכל חישול מוצלח של סגסוגת טיטניום הוא דיאלוג מושלם בין האינטליגנציה האנושית לטבע החומרי.
